לאחר שאדם הראשון חטא נגד אלוהים והחטא עבר בירושה לאנושות, בני האדם המשיכו לדחות את אלוהים והרימו את עצמם מעליו. הם קבעו לעצמם את החוקים והמצוות, למעשו הפכו להיות האלוהים של עצמם. בלי הסטנדרטים של החוקים והמצוות של אלוהים של יחסים איתו, אחד עם השני ולחברה, התחילה ההתדרדרות מטה של החברה האנושית. האנושות אימצה כול דבר שהיה מנוגד לאלוהים ולחוקיו ולבסוף גם העצימו אותם

ישעיהו ה 20-21

הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע  שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר. הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים

תוצאות הדחייה של אלוהים וחוקיו היו שהאנושות הפכה להיות חברה של פורעי חוק, שהיו לכך השפעות שליליות בכול תחום של חיי בני האדם

• מבחינה רוחנית לא היה מרפא מהעבר, לא הייתה הדרכה בהווה ולא הייתה תקווה לגבי העתיד
• מבחינה אישית הייתה התחברות שלישית בין אדם לחברו, סטיות מיניות ופריצות, בלבלול לגבי הזיהוי המיני, לגבי מטרת המין ואפילו שינוי המין
• מבחינה פיזית האנושות הפכה להיות נגועה במחלות גופניות ונפשיות
• מבחינה חברתית, ככול שבני אדם המשיכו להתמרד נגד סמכויות, התגברו המאבקים ביניהם, מוסר בסיסי התדרדר והחיים הפכו להיות חסרי משמעות. אלימות הייתה דבר רגיל בהלך החיים והתכחשות לעובדות ההיסטוריה
•  מבחינת ההשכלה, המורים וכותבי ספרי הלימוד שינו את העובדות ההיסטוריות, והקנו לדור העתיד ערכים שההצלחה נמדדת על פי ההשתדלות ולא על פי ההישגים
• מבחינה פוליטית השאיפה לכוח שליטה הניבה מנהיגים מושחתים, שיטה משפט ללא עקרונות מוצקים לכן גם משתנים ללא הרף

השליח שאול הזהיר את החברה הרומית של זמנו שאלוהים יבוא לשפוט את פורעי החוק. אזהרותיו תקיפות גם לגבינו היום

אל הרומים א 18-32

וְאָמְנָם זַעַם אֱלֹהִים נִגְלֶה מִן הַשָּׁמַיִם עַל כָּל עַוְלָתָם וְרִשְׁעָתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם הַמְעַכְּבִים בְּרִשְׁעָתָם אֶת הָאֱמֶת; 19 כִּי מַה שֶּׁנּוֹדַע עַל אֱלֹהִים גָּלוּי בְּקִרְבָּם, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהִים גִּלָּה לָהֶם. 20 הֲלֹא עַצְמוּתוֹ הַנֶּעְלֶמֶת, הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵּׂכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ. לָכֵן אֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהִצְטַדֵּק, 21 שֶׁהֲרֵי לַמְרוֹת שֶׁיּוֹדְעִים הֵם אֶת אֱלֹהִים לֹא כִּבְּדוּ אוֹתוֹ כָּרָאוּי לֵאלֹהִים, אַף לֹא הוֹדוּ לוֹ, אֶלָּא נִתְפְּסוּ לְמַחֲשֶׁבֶת הֶבֶל וְנִטַּמְטֵם לִבָּם הָאֱוִילִי. הֵם הִתְיַמְּרוּ לִהְיוֹת חֲכָמִים, אַךְ נִהְיוּ לִכְסִילִים 23 וְהֵמִירוּ אֶת כְּבוֹדוֹ שֶׁל אֱלֹהִים בִּלְתִּי חוֹלֵף בִּדְמוּת צַלְמוֹ שֶׁל אָדָם בֶּן-חֲלוֹף וּבִדְמוּת צַלְמֵי עוֹפוֹת, חַיּוֹת וּרְמָשִׂים. 24 לָכֵן מְסָרָם אֱלֹהִים לְטֻמְאָה בִּידֵי תַּאֲווֹת לִבָּם, לְחַלֵּל אֶת גּוּפָם בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם. 25 אֲנָשִׁים שֶׁהֵמִירוּ אֶת אֱמֶת הָאֱלֹהִים בַּשֶּׁקֶר וְכִבְּדוּ וְעָבְדוּ אֶת הַנִּבְרָא בִּמְקוֹם אֶת הַבּוֹרֵא הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים. אָמֵן. 26 מִשּׁוּם כָּךְ הִסְגִּירָם אֱלֹהִים לִתְשׁוּקוֹת בְּזוּיוֹת, עַד כִּי אֲפִלּוּ נְשֵׁיהֶם הֶחֱלִיפוּ יְחָסִים טִבְעִיִּים בְּבִלְתִּי טִבְעִיִּים. 27 וְכֵן גַּם הַגְּבָרִים נָטְשׁוּ אֶת הַיְחָסִים הַטִּבְעִיִּים עִם הַנָּשִׁים וּבָעֲרוּ בְּתַאֲוָה זֶה אֶל זֶה; גְּבָרִים עָשׂוּ תּוֹעֵבָה בִּגְבָרִים וְקִבְּלוּ בְּגוּפָם הֵם אֶת הַגְּמוּל הָרָאוּי לַסְּטִיָּה שֶׁלָּהֶם. 28 וְכֵיוָן שֶׁלֹּא חָשְׁבוּ לְנָכוֹן לְהַכִּיר בֵּאלֹהִים, הִסְגִּירָם אֱלֹהִים לַהֲלָךְ-רוּחַ מְגֻנֶּה, לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים. 29 אָכֵן מְלֵאִים הֵם בְּכָל עַוְלָה, רֶשַׁע, חַמְדָנוּת, רֹעַ; מְלֵאֵי קִנְאָה, רֶצַח, מְרִיבָה, מִרְמָה, מְזִמָּה. 30 הוֹלְכֵי רָכִיל הֵם, מוֹצִיאֵי דִּבָּה, שׂוֹנְאֵי אֱלֹהִים, חֲצוּפִים, גֵּאִים, רַבְרְבָנִים, חוֹרְשֵׁי רָעָה, מַמְרִים פִּי הוֹרִים, 31 חַסְרֵי הֲבָנָה, בִּלְתִּי נֶאֱמָנִים, קְשׁוּחֵי לֵב, אַכְזָרִים. 32 הֵם יוֹדְעִים אֶת חֻקַּת אֱלֹהִים, אֲשֶׁר לְפִיהָ עוֹשֵׂי מַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה רְאוּיִים לְמִיתָה, אַךְ לֹא זֹאת בִּלְבַד שֶׁהֵם עוֹשִׂים אוֹתָם, הֵם גַּם תּוֹמְכִים בְּעוֹשֵׂיהֶם