האם יש הקבלה בין פורים והצרה הגדולה, האם יש שיעורים שעלינו ללמוד כדי להיות מוכנים מאשר אלוהים מזהיר אותנו שיקרה. התשובה היא כן
ובכן, מה המשמעות של חג פורים
החג נחגג לזכר ההצלה וההגנה של אלוהים של מהשמדת העם היהודי בשושן הבירה של האימפריה הפרסית. אך יתרה מכך, כפי שעשה לבני ישראל כשהציל אותם מעבדות במצרים, אלוהים גרם לכך שהיהודים יצאו ברכוש גדול של אויביהם
תהילים ז 14-16
וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל׃
הִנֵּה יְחַבֶּל-אָוֶן וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר׃
בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל
בחסדו הרב אלוהים נותן לנו בחירה; סליחה, גאולה והשכנת שלום של יחסים איתו על ידי החסד שלו דרך אמונה בקורבן הכפרה של ישוע, או דחיית המתנה הזאת ומרד נגד תכניתו ומטרתו לחיינו
זאת אומרת, הבחירה היא בין השכנת שלום וגאולה, או מרד ודחייה
הצרה הגדולה תבוא כתגובתו של אלוהים לאלה שבחרו בבחירה השנייה. זאת תהיה עת שכול איש, אישה, יהודי ולא יהודי יעמדו בפני המשפט והזעם של אלוהים
ובכן כיצד הגענו מפורים לצרה הגדולה – על ידי בחירות
ראשית רואים שחטאי העמים הגויים היו לקלל את היהודים במקום לברך אותם
אך מה בנוגע ליחידים
להמן היו תכונות אופי רבות הדומות לאלה של צר המשיח. הוא היה יהיר, ערמומי ונחוש להשמיד את היהודים. המלך אף הוא היה גאוותן, ומוכן לסלק את אישתו המלכה ושתי כי היא הביכה אותו כאשר רצה להתגאות בה. באנוכיותו הוא לקח אליו בחורות צעירות ויפות וכלא אותן בהרמונו. ואז הוא היה טרף קל בידי הפצרותיו של המן הרשע להשמיד את היהודים במלכותו
ובנוגע ליהודים, מדוע הם היו בכלל בשושן
להזכירכם שעם ישראל הוא היחיד מבין העמים איתו כרת אלוהים ברית שכללה נחלה וארץ, הארץ שהוא בחר שתיקרא על שמו. הארץ בעלת מטרה וייעוד שכללו את העם היהודי. כל מי שינסה לחלק את הארץ ייקבל עליו את זעמו של אלוהים
כאשר היה על אלוהים לחנך את עם ישראל על ידי עונש, הוא הגלה אותו מהארץ, אך תמיד הבטיח להשיבו למולדת לאחר תום העונש. ארץ ישראל היא המקום אליו שייך העם היהודי ולהיכן הוא ישוב בסופו של דבר
ובכן כדי לענות לשאלה מדוע היו יהודים בשושן, הבה ונלמוד שיעור בהיסטוריה
בשנת 722 לפני הספירה הוגלו היהודים הראשונים על ידי המלך שַׁלְמַנְאֶסֶר הַחֲמִישִׁי לאחר שכבש את ממלכת ישראל הצפונית. לאחר מכן, בשנת 586 לפני הספירה הגלו הבבלים את רוב היהודים ממלכות יהודה לבבל. בשנת 538, עם עליית מלכות פרס, הרשה המלך כורש הגדול את היהודים לחזור לירושלים ולבנות מחדש את בית המקדש. לא כול היהודים נצלו את ההזדמנות וחזרו. כמעט מאה שנה לאחר מכן, הציע המלך ארתחשסטרא ליהודים לשוב לירושלים, תחת הנהגתו של נחמיה, לבנות את חומות ירושלים. שוב, רבים מהיהודים נשארו כדי להינות מהחיים בפרס. כנראה שסיפור פורים חל בין שני המלכים הללו, המציאות היא שיהודים נשארו בפרס, כיום אירן.
הם דחו את ההצעה לחזור למולדת ובחרו להישאר בפרס. הם חיו שם חיי נוחות והתרגלו לסגנון החיים שם. ובכן, ההיסטוריה על עצמה באירופה בשנות ה20 של המאה הקודמת. היו שנים שהיהודים הוזהרו על הסכנה האורבת להם בניכר. בהולנד, גרמניה, פולין, הונגריה, היהודים סרבו לעזוב, סרבו להאמין לאזהרות…עד שהיה מאוחר מדי.
אז היהודים חיו בפרס חיי רווחה והרגישו שם בטוחים ובעלי כבוד
לכול אחד מאתנו יש בחירה, אולי לא כל כך הרת גורל, אך כול יום שעובר יש יותר אתגרים. סביבנו החיים משתנים במהירות מסחררת ואיתם האתגרים
עלינו להתכונן כעת. נשאלת השאלה, האם נעמוד בפני הקשיים של היותנו שונים, האם נקבל על עצמנו חיים של אי נוחות. והחשוב ביותר, האם נמלא את הייעוד, התכנית והמטרה של אלוהים עבורנו אפילו עד מוות
אהובי, כאן מתמזגים פורים והצרה הגדולה…עניין הבחירה, ריצוי לאלוהים וקבלת הגאולה שלו, או התמרדות ודחיה
ועלינו לא לשכוח את המופת של הגיבור והגיבורה, מרדכי ואסתר כיצד הגיבו במצב של משבר. שניהם היו מאוד רציניים לגבי הזכות והאחריות שלהם, והצעדים שלקחו כדי למלא את הייעוד שלהם, ובכך מהווים מופת עבורנו כיום
- לצום
- להתפלל
- לדרוש את אלוהים ורצונו
- לבטוח בו
- לציית, ויהי המחיר אשר יהי
עלינו לזכור את דבריו של דניאל
דניאל יא 32
וְעַם יֹדְעֵי אֱלֹהָיו יַחֲזִקוּ וְעָשׂוּ
.
